Troumot
Daf 54a
54a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁל בַּעַל בּוֹלֵעַ מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא סַב מִן אִיבָּהּ וְהַב לִפְלוּפָהּ. הָא אָֽמְרָה שֶׁל שַׁקִּי בוֹלֵעַ.
Traduction
R. Yossé dit: On aurait pu croire que c’est le chou du terrain humide qui absorbe (si c’était l’autre, ce devrait être permis, puisque la propagation préjudiciable du goût n’interdit pas le produit); mais, comme R. Houna dit: prends des choux adhérents à la terre et joins-les au mets de viande (pulpa), cela prouve que c’est le chou de terre sèche qui absorbe (qui en profite).
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי יוסי הוונן סברין מימר. על הא דקאמר ר''ש במתני' כרוב של שקיא עם של בעל אסור מפני שהוא בולע והיינו סבורין לומר דשל בעל הוא בולע משל שקיא משום דמסתמא לח הוא מהמים שמשקין אותו תמיד ושל בעל אין בו לחלוחית כל כך אבל מן מה דאמר רב הונא סב מן איבה והב לפלופה כלומר אם תרצה לידע אם הכרוב של בעל יש בו לחלוחית תקח מעט מן הפרי שלו והוא נותן לך הלחלוחית שתרגיש מיד שיש בו לחלוחית הרבה מפני שהארץ היא לחה הדא אמרה של שקיא הוא בולע משל בעל:
לפלופה. לחלוחית שלה ודוגמתו לפלוף שבעין בפ''ט דמקואות:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי שְׁלָקָהּ בְּחָלָב מַהוּ. רִבִּי זְעִירָא לֹא אָכַל כָּבֵד מִיָּמָיו. שְׁלָקָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ. וְאִית דְּאָמַר מְלָחָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ.
Traduction
R. Jérémie demanda: quelle est la règle lorsqu’on a bouilli le foie dans du lait (puisqu’il n’absorbe rien)? Il n’y pas été répondu. R. Zeira n’en mangeait jamais (de crainte qu’il y soit resté du sang). R. Aba le faisait bouillir, puis le mangeait; selon d’autres, R. Aba le salait et en mangeait.
Pnei Moshe non traduit
שלקה בחולב מהו. חולב הוא החומץ ומלשון חלא הוא ואכבד דתנינן במתני' קאי אם חלטו בתחלה בחומץ מהו שיאסר אח''כ:
לא אכל כבד מימיו. שלא היה יודע היאך להתנהג ושלקה ר' בא בשבילו והאכילו ואית דאמרי שמלחה לו והאכילו אח''כ בבישול:
חֶלְמוֹן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. תַּנִּי בַּר קַפָּרָא חֶלְמוֹן אָסוּר וְכָל שֶׁכֵּן חֲלֵב בֵּיצִים.
Traduction
Le jaune d’œuf est interdit en ce cas, parce qu’il a absorbé l’épice interdite. Bar Kappara a enseigné: le jaune d’œuf est défendu, et à plus forte raison le blanc
Pnei Moshe non traduit
גמ' חלמון אסור מפני שהוא בולע. קתני במתני' ותני בר קפרא עלה דאם חלמון אסור כ''ש חלב ביצים אסורה והוא החלבון:
יִצְחָק רַבָּה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וּמָצָא בָהֶן אֶפְרוֹחַ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Traduction
. Isaac Rabba dit au nom de R. Simon b. Lakish: lorsqu’on a cuit des œufs et que l’on y trouve un poussin, si l’on en sent le goût, le tout est interdit.
Pnei Moshe non traduit
בנ''ט. בששים:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָדָא בַּר גֵּרְשׁוֹן רִבִּי בִּירַיי רִבִּי לֵוִי בַּר פְּלָטָא זָקֵן אֶחָד בְשֵׁם רִבִּי שִׁשִּׁים וְאַחַת אֲסוּרוֹת. שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם מוּתָּרוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן הֵעִיד אָדָא חֲבֵירֵינוּ לְפָנֵינוּ בְּשִׁשִּׁים. וְאָמַר מִי שֶׁיָּבִיא לִי יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים מַכְשֵׁר אָנָא. אָֽמְרִין לְשִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר אַתְּ הָכֵין וְאִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. אָמַר לוֹן אֲנָא מַה דְשָֽׁמְעִית וְאִינּוּן מַה דְשָֽׁמְעוּן. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה [בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה עַד שְׁלֹשִׁים וְאָמַר לֵיהּ גִּיזְמָה שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה] מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי אָמַר לֵיהּ אֲנָא לֹא מוֹדֵי בְּאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע וַאֲנָא מוֹדֶה בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ. רִבִּי חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי אָמַר אִית תַּמָּן חֲמִשִּׁין.
Traduction
R. Zeira, R. Simon b. Aba au nom de R. Yohanan, ou R. Zeira Ada b. Gerson, ou R. Birié, ou R. Levi b. Palta, ou enfin certain vieillard au nom de Rabbi disent (332)Cf. Babli, Hulin 98a. que s’il y a 61 œufs, ils sont interdits par ce contact; mais, à partir de 62, le tout est annulé et permis. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: notre compagnon Ada a témoigné devant nous que la limite est de 60, et il a ajouté que si on lui en apportait plus de 60, il autoriserait le total. Mais, fut-il objecté à Simon b. Wawa: tu dis qu’à la limite de 60 c’est déjà permis; comment se fait-il que d’autres indiquent pour limite le chiffre de 62? Je rapporte, dit-il, ce que j’ai entendu, comme eux le font de leur côté. Simon b. Wawa dit en présence de R. Hanina: un exemple semblable a été présenté devant R. Gamliel, qui dit à ce propos: je ne reconnais pas qu’il en faille seulement 47 pour l’annuler; car, selon moi, 45 suffisent.
Pnei Moshe non traduit
ששים ואחת אסורות. עד שיהו ששים ושתים אז מותרות:
העיד אדא חבירנו לפנינו בששים. כלומר בששים הוא שאסורה ואמר מי שיביא לו יותר מששים ואפי' אחת מכשר אנא:
אמר את הכין. בשמיה דר' יוחנן דששים ואחת אסורה והא אינון אמרין הכין דיותר מששים כשר והשיב להן אנא מה דשמעית מר' יוחנן אמרי ואינון מה דשמעון מרבן אמרין:
מעשה בא לפני ר''ג בריבי. ולא היו שם אלא מ''ה ביצים וא''ל אבא לא מודי להתיר במ''ז ואנא מודה במ''ה בתמיה וכן אמר ר''ח דמעשה בא לפני רבי ושאל אם יש שם חמשים ולא להתיר בפחות:
רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְהַיֶּרֶק וְהַקְּלִיפִּין וְהַמַּיִם מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְאִיסּוּר מִתּוֹכָן. אָמַר רַב חוּנָא קְלִיפֵּי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְתֵימַר וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן בִּקְלִיפֵּיהֶן שְׁלוּקוֹת בִּשְׁלוּקוֹת אֲבָל שְׁלָקָן בֵּיצִים קְלוּפוֹת בִּשְׁאֵינָן קְלוּפוֹת אוֹ שְׁאֵינָן קְלוּפוֹת בִּקְלוּפוֹת שְׁלוּקוֹת בִּשְׁאֵינָן שְׁלוּקוֹת צְרִיכִין שִׁיעוּר אַחֵר.
Traduction
R. Hiya au nom de R. Hanina raconte: lorsque l’on consulta Rabbi sur un tel fait, il répondit qu’il suffit de 50 œufs pour annuler et permettre tout. Il dit aussi: l’on adjoint à ce nombre la verdure, les cosses et l’eau où ils ont cuit (pour provoquer l’annulation). R. Zeira ajoute même: on défalque de l’œuf interdit la partie qui ne l’est pas (pour diminuer d’autant la proportion nécessaire). Aussi R. Houna dit-il: les cosses mêmes de l’objet interdit contribuent à l’annuler proportionnellement. Ce n’est vrai, dit R. Zeira, que lorsqu’on les a cuits avec les cosses; la cuisson est alors analogue; mais si l’on a cuit des œufs couverts de cosses avec d’autres qui ne le sont pas, ou s’il y a mélange d’œufs cuits avec d’autres non cuits, on n’en tient pas compte, parce qu’il faut de l’uniformité dans les mesures.
Pnei Moshe non traduit
מצטרפין. לכשיעור:
ואיסור מתוכן. כלומר אף הביצה אסורה נחשבת מתוכן ומצטרפת לכשיעור:
קליפי איסור מעלין את ההיתר. שמצטרפין לכשיעור:
הדא דתימר. אותו שיעור שאמרנו דמר ס''ל הכי ומר ס''ל הכי דוקא ששלקן בקליפיהן האיסור וההיתר וכן עד שיהו שלוקות בשלוקות אבל אם שלקן ביצים קלופות של איסור בשאינן קלופות של היתר או שאינן קלופות בקלופות או שנתערבו שלוקות בשאינן שלוקות צריכין שיעור אחר דבקלופות צריכין יותר שהן בולעות זו מזו ובשאינן שלוקות יחד א''צ כל כך:
גִּיעוּלֵי בֵיצִים מוּתָּרִין שׁוֹרוֹ עִיבַּר וְלֹא יַגְעִיל. בֵּיצִים שֶׁהִקְרִימוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת מוּזָרוֹת הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה תֹאכַל. מָצָא בָּהֶן דָּם קוֹלֵף מְקוֹם הַדָּם.
Traduction
Les œufs rejetés (imparfaits) sont permis, comme dans ce verset (Jb 21, 10): Leurs bœufs s’accouplent et ne rejettent rien (scillicet semen). Lorsque les œufs commencent à se former pour éclore, ils sont interdits; lorsqu’ils ne sont plus frais, que la poule a commencé à couver, on peut les manger si l’on a bon estomac (si l’on n’est pas un délicat). Si l’on y trouve une goutte de sang, il suffit de rejeter l’endroit où est ce sang.
Pnei Moshe non traduit
גיעולי ביצים מותרין. תוספתא היא בפ''ט פליטות של ביצים מותרין ומפרש דזהו מל' שורו עבר ולא יגעיל:
ביצים שהקרימו. שקרם עור האפרוח בתוכן הרי אלו אסורות:
מוזרות. שנתחממה התרנגולת מן הקרקע:
נפש היפה. שאינו קצה בהם תאכלם:
מצא בהם דם קולף מקום הדם. כלומר נוטל מקום הדם וזורק והשאר יאכל:
רִבִי זְעִירָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חִייָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשַׁייָא אַשְׁכְּחֵיהּ יְתִיב. אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוּבַּן חֶלְמוֹן אֲבָל בְּלוּבַּן חֶלְבּוֹן מוּתָּר. הוּא סָבַר דְּהוּא גַּבֵּיהּ מִן אַבְהָתֵיהּ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בֵּין חֶלְבּוֹן בֵּין חֶלְמוֹן אָסוּר. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל חֶלְמוֹן אָסוּר חֶלְבּוֹן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הֵן דְּאָמַר חֶלְמוֹן אָסוּר בְּשֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל חֶלְמוֹן וַאֲפִילוּ חֶלְמוֹן וְהוּא שֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל מוֹחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְרוֹחַ נוֹצַר.
Traduction
R. Zeira étant allé rendre une visite de malade à R. Hiya fils de R. Isaac Atishieh, le trouva assis en train d’enseigner ceci: la goutte de sang n’est interdite que sur le jaune d’œuf; mais sur le blanc, c’est permis. R. Zeira que l’entendit crut que R. Hiya avait puisé cette règle auprès de son père. Mais R. Abahou vint dire au nom de R. Yohanan que le jaune aussi bien que le blanc est interdit (R. Zeira sut donc que R. Hiya avait émis un avis personnel). R. Halafta b. Shaoul enseigna: le jaune est interdit, mais le blanc est permis. R. Zeira dit: lorsqu’on dit que le jaune d’œuf devient interdit, c’est au cas où l’on a reconnu une trace adhérente à la partie pointue du jaune d’œuf, et même dans le blanc si l’on trouve une trace séminale dans la pointe de la cervelle; car c’est ainsi que se forme le poussin (il est alors interdit).
Pnei Moshe non traduit
אלא בלובן חלמון. הוא מקום זרע הנקשר והוא הלבן שבחלמון אבל נמצא הדם בלובן חלבון מותר:
הא סבר הוא גביה מן אבהתיה. כלומר זה ר' חייא בריה דר' יצחק היה סובר שהלכה זו מוחזקת היא בידו שכך קבל מאבותיו וכי אתא ר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן דלא היא אלא בין נמצא דם בחלמון או בחלבון אסור:
תני ר' חלפתא בן שאול וכו'. כהאי דר''ח בריה דר' יצחק:
במקום זכרותו של חלמון. למעלה:
ואפי' חלמון. כלומר ואפי' תימא דגם בנמצא בשאר המקום שבחלמון דוקא כנגד מקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר:
Troumot
Daf 54b
משנה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לְמוּרִיֵּיס וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵינוֹמֵילִין. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
Traduction
Il n’est pas permis de mettre des figues plates (comprimées ou sèches, d’oblation) dans de la sauce, saumure de poisson, muria (pour en tirer le suc), parce que c’est les gâter (puisqu’il faut ensuite les jeter); mais on peut y joindre de ce vin (lequel devant donner du goût n’est pas perdu). Il n’est pas permis d’aromatiser l’huile d’oblation (les aromates, en l’absorbant, la diminuent); mais on peut constituer de l’hydromel poivré, oinomhlon. On ne doit pas cuire du vin d’oblation, parce qu’on l’amoindrit ainsi (on en perd une partie); selon R. Juda, c’est permis, parce qu’on l’améliore ainsi (et il se conservera mieux).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס. מורייס הוא שמן מדגים מלוחים ואם נותן לתוכו דבילה וגרוגרת של תרומה מאבד אותן שכבר אינן ראויין לאכילה הן והתרומה לא ניתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה ובתרומה טמאה להדלקה:
אבל נותן את היין למורייס. שכן דרך לתת לתוכו יין כדי למתק טעמו:
ואין מפטמין את השמן. אין עושין שמן של תרומה מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה:
אבל עושין את היין ינומלין. שמערבין יון ודבש ופלפלין וזהו נקרא ינומלין ומותר לעשות כן ביין של תרומה שזה ראוי לכך:
מפני שהוא ממעיטו. בגמרא פליגי בפירושו חד אמר שממעיטו ממדתו וחד אמר שממעיטו משותיו:
מפני שהוא משביחו. שמתקיים ביותר כשהוא מבושל ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כו'. תַּנֵּי נוֹתֵן דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן תַּבְלִין וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִסְחֲטֵם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶם. וּבְתַבְלִין מוּתָּר שֶׁכָּךְ הִיא מְלָאכְתָן. צְרוֹר תַּבְלִין שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ קְדֵירָה זוֹ וְחָזַר וּנְתָנָהּ לְתוֹךְ קְדֵירָה אֲחֶרֶת אִם יִבָּטֵל טַעֲמוֹ מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר.
Traduction
On a enseigné (334)Tossefta sur le Sheviit 6: il est permis de mettre des figues vertes ou sèches (d’oblation) dans de la sauce de poisson, aussi bien que l’on y met des épices, à condition de ne pas les comprimer pour en faire sortir le jus (parce que c’est les gâter); mais c’est permis pour les épices, parce que c’est ainsi qu’on en use. Lorsqu’après avoir employé un bouquet d’épices d’oblation dans un pot on le place dans un second (pour l’assaisonner également), à partir du moment où il a perdu son goût, il devient d’un usage général, même pour le simple israélite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופליגא אמתני' דקתני נותן דבילה וגרוגרת לתוך המורייס כדרך שנותן לתוכו שאר תבלין של תרומה לתת בו טעם ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם וליתן מימיהם לתוך המורייס מפני שכשנסחטו אינן ראויין לכלום ונמצא מאבד את התרומה:
ובתבלין. של תרומה מותר שכך הוא מלאכתן שכן דרכן שנותנין אותן להתבשיל ליתן טעם ואע''פ שאחר שיצא הטעם מהן אינן ראויין ונשלכין הן:
צרור תבלין. של תרומה שנתנו לתוך קדירה זו והוציאו וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת שכך הוא הדרך שעושין ממיני עיקרי תבלין כמין צרור וקשר ונותנין לתוך הקדירה שיהו יכולין להוציאן אם יצטרכו לכך:
אם בטל טעמו. בקדירה הראשונה מותר הקדירה השניה לזרים שכבר אין בו טעם תרומה ואם לאו אסור:
מַה בֵּינָהּ לְבֵין שֶׁבֶת. לֹא כֵן תַּנֵּי הַשֶּׁבֶת שֶׁנָּתַן טַעַם בִּקְדֵירָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם תְּרוּמָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכְלִין. מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁתְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין. וְהֵן אָֽמְרוּ מִכֵּיוָן שֶׁנָּֽתְנָה טַעַם בִּקְדֵירָה בָּֽטְלָה.
Traduction
Pourquoi cette différence entre le bouquet d’épices et l’anet? N’a-t-on pas dit de ce dernier (335)Uqtsin 3, 4: ''Dès qu’il a donné de son goût au pot, il n’est plus interdit à titre d’oblation, et il ne communique plus l’impureté des mets''? (Pourquoi donc n’observe-t-on pas ici la même règle à l’égard de l’épice, dès qu’elle a servi au premier pot)? Ils ne t’ont accordé, fut-il répondu, que ce qui t’appartient déjà; c.-à-d. légalement, le bois d’anet (qui n’est pas un mets réel) ne saurait propager l’impureté des mets, et c’était seulement par précaution rabbinique qu’il était susceptible de devenir impur; aussi ont-ils dit que, dès la première propagation du goût dans un mets, sa valeur intrinsèque devient nulle (tandis qu’ici le bouquet d’épices d’oblation est interdit légalement aussi longtemps qu’il conserve du goût).
Pnei Moshe non traduit
מה בינה לבין שבת. דהא לא כן תני בפ''ג דעוקצין השבת אניט''ו בלע''ז משנתן טעם בקדירה כבר אין בו משום תרומה ואם הוציאו ונתנו לקדירה אחרת אינו אוסר לזרים וכן אינו מטמא שוב טומאת אוכלין דמשנתן טעמו לא חשיב כאוכל ואמאי צריך כאן שיהא בטל טעמו לגמרי ולא סגי משנתן איזה טעם בקדירה הראשונה כמו גבי שבת דודאי אפי' אחר שנתן איזה טעם מיירי דכבר אין בו משום תרומה דהא קתני בהדיה ואינו מטמא טומאת אוכלין ולענין טומאה פשיטא היא דלא חשיב אוכל לאחר שיצא מקצת טעמו וא''כ ה''ה לענין תרומה ומשני דהתם משלך נתנו לך כלומר דהרי מה שהשבת מטמא טומאת אוכלין אינו אלא משום חומרת חכמים בעלמא דבדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל ממש הוא וה''ה לענין תרומה אלא שהן אמרו שיטמא טומאת אוכלין ואם כן הן אמרו והן אמרו דמכיון שנתן איזה טעם בקדירה כבר נתבטל הוא ולא חשיב כלום לא לענין טומאה ולא לענין תרומה אבל הכא מיירי בצרור של מיני ירקות שהן אוכל ועשויין לתת אותן לתבלין לתוך התבשיל שבקדירה ולפיכך עד שיהא בטל טעמו לגמרי בקדירה הראשונה דאז אין בו משום תרומה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי הִיא דְּתַנֵּי יַיִן לְמוּרִיֵּיס רִבִּי מַתִּיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנוֹתְנוֹ רִבִּי אוֹסֵר לְזָרִים. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים.
Traduction
R. Hiya au nom de R. Yohanan dit que cet enseignement doit être de Rabbi, parce qu’on a enseigné (336)Mme sŽrie, Avoda Zara 2, 2 ( 61c).: Rabbi admet la jonction du vin avec la sauce de poisson (et l’améliore); R. Eliézer bar R. Simon l’interdit (c’est le perdre). Aussi, en cas de fait accompli, lorsque le vin y est mis, Rabbi interdit aux simples Israélites d’en manger (car, selon lui, le mélange en a profité, et le vin n’y est pas perdu); selon R. Eliézer bar R. Simon, au contraire, ceux-ci peuvent en manger (le vin d’oblation y est perdu).
Pnei Moshe non traduit
דרבי היא. הא דתנינן אבל נותן את היין למורייס כרבי הוא דאתיא:
דתני. בתוספתא שם ולא הובאה בתוספתא שלפנינו אלא הסיפא:
רבי מתיר. לתת אותו לכתחילה דלא מיקרי איבוד תרומה וראב''ש אוסר דמאבד את היין הוא לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים דהיין כבעין הוא וראב''ש מתיר לזרים דכבר כלה בתוך המורייס ונאבד טעמו:
רִבִּי מָנָא בְּרִבִּי תַנְחוּם בָּעֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁמַּתִּיר לְזָרִים. מוּרִיֵּיס שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם הֵן אֲסוּרִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָתַנֵּי חמין מוּתָּר וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר. חמין מוּתָּר לֹא אֲפִילוּ מְבוּשָּׁלִם וְדִכְוָותָהּ וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר וַאֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָה וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר חמין מוּתָּר וּבִלְבַד בְיוֹדֵעַ. הָדָא אָֽמְרָה הֲנָיַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. הֲנָייַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה.
Traduction
R. Mena b. R. Tanhoum demanda: d’après celui qui admet que ce mélange de sauce ordinaire de poisson avec du vin d’oblation est permis à tous (malgré la part sacrée), comment se fait-il que la sauce de poisson provenant des païens est interdite? (Pourquoi est-on plus sévère à ce sujet en ce qui concerne l’idolâtrie qu’à l’égard de l’oblation)? Elle est interdite, répondit Jérémie au nom de R Hiya bar Wawa, à titre de cuisson faite par un païen. Mais objecta R. Yossé, n’a-t-on pas enseigné: la sauce fabriquée par un ouvrier (337)Pour le terme omen l'Ždition de Venise a Hamin, permutant alef et hŽ. Dans les dernires Žditions, il n'a plus aucun sens, ayant ŽtŽ corrompu en Hamin (avec Het) est permise (parce qu’elle ne contient pas de mélange de vin), et celle qui n’est pas faite par lui est interdite. Or, n’est-ce pas permis au premier cas si même elle est cuite? Et, de même, si elle n’est pas d’un ouvrier, elle est interdite, fut-elle non cuite? Aussi R. Yohanan bar Mareh ajoute-t-il: Même d’après celui qui admet que la sauce émanant d’un ouvrier est permise, il faut encore être certain qu’il n’y pas eu de mélange (d’où provient donc cette différence)? La voici (338)Cette rŽponse manque dans nos ŽditionsÊ; elle a ŽtŽ restituŽe dŽjˆ par R. Simon de Sens.: celui qui en permet ici l’usage dit que ce vin sert seulement à enlever l’écume de la sauce; celui qui l’interdit, au contraire, prétend que le vin l’améliore. Puisque l’une des opinions professe que le vin sert seulement à enlever l’écume, cela prouve que du vin d’oblation il est permis de tirer parti, non de celui qui a servi aux libations des idoles (339)Le passage suiv. Jusqu'ˆ la fin du se retrouve textuellement ci-dessus, 2, 5.
Pnei Moshe non traduit
מורייס של גוים למה אסור. כדתנינן בפ' אין מעמידין וגרסי' להא שם בהלכה ו' דאסרו חכמים להמורייס שלהם מפני שרגילין לערב בו יין ומה בכך הא לדידיה היין בטל הוא:
משום בישולי עכו''ם. הן אסורין ולא משום חשש יין נסך:
והתני. בתוספתא דע''ז פ''ה המין כמו האומן וכך הוא בהדיא שם ובהאי תלמודא אם הה הנכרי המוכר את המורייס אומן מותר ליקח ממנו דלא מרע נפשיה ולא משקר אם אומר שאין בו יין ושאינו אומן אסור:
אומן מותר לא בשאינו מבושל. כצ''ל וכך הוא בע''ז שם ובסיפא יש ט''ס שם. כלו' דודאי הא דהתירו באומן בשאינו מבושל הוא דהתירו וא''כ ודכותה ושאינו אומן אסור ואפי' שאינו מבושל והדרא קושיא לדוכתה למה אסרו וחסר כאן והוחלף במקצת. והכי איתא התם לבתר דלעיל מאי כדון את שהוא ליטול את הזוהמא מחמת ע''ז אסור הדא אמרה וכו' ולבתר גריס התם להא דר' יוחנן בר מרייה כלומר לעולם יין למורייס לאו לטעמא הוא דעביד אלא לעבורי זוהמא בעלמא ואפ''ה בשל נכרי אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מהיין נסך אבל בתרומה לא חששו כדמסיים הדא אמרה וכו' כלומר אפי' הנאה מועטת כה''ג אסרו ביין נסך משום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
וא''ר יוחנן וכו' ואפי' למ''ד באומן מותר ובלבד ביודעו ומכירו. ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
תָּמַּן תַנִּינָן אֶלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. הַמַּיִם בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְּמֵאִין. מֵי כְּבָשִׁים מֵי שְׁלָקוֹת וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. הָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אוֹכֶל וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ מַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּאן בְּקָשִׁין כָּאן בְּרַכִּין. כָּאן בְּאוֹכֶל כָּאן בְּמַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן 54b אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בְּקָשִׁים וְכָאן וְכָאן בְּרַכִּין. נוֹתְנִין טַעֲמִים בִּתְרוּמָה וְאֵין נוֹתְנִין טַעֲמִים בְּמִקְוֶה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (333)Mishna VIe partie, Mikvaot 3, 2: certains objets rendent le bain légal inapte au service officiel et ne contribuent pas à compléter la mesure prescrite (de 40 saas); ce sont: l’eau puisée, soit pure, soit impure (il faut qu’elle coule de source), l’eau où l’on avait trempé des objets, celle qui a servi à bouillir, et enfin le marc couvert d’eau qui n’a pas encore tourné au vinaigre. Or, comment se fait-il qu’ici l’on considère ces eaux ayant servi aux dits usages comme un mets (pour que le mélange même soit interdit aux étrangers), tandis que dans cette Mishna on considère cette eau comme liquide, au point de pouvoir rendre le bain légal impropre au service? C’est que, répondit R. Mena, ici il s’agit du cas où cette eau est devenue épaisse par les détritus nombreux des produits qui y ont été trempés, tandis que dans la Mishna précitée on suppose que l’eau ayant servi de même est encore assez claire; ici, ce sera donc considéré comme un mets (et interdit), tandis qu’ailleurs elle est considérée comme liquide. R. Yossé bar R. Aboun, dit: on peut même supposer que dans l’un et l’autre cas, l’eau est soit épaisse, soit claire; mais la distinction consiste en ce que, pour l’oblation, il suffit de la propagation du goût pour que le mets devienne interdit; tandis que, pour le bain légal, la propagation seule du goût ne suffit pas pour le rendre impropre.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ז דמקואות אלו פוסלין את המקוה בג' לוגין ולא מעלין להשלים לכשיעור:
הכא. במתני' דקתני מי כבשים ומי שלקות אסורין כתרומה עצמה אלמא את עביד לה כאוכל של התרומה שנכבש בתוכן והכא את עביד לה משקה דפוסלין את המקוה:
כאן בקשים. מתני' דהכא אם הן קשים וחריפין מיירי והתם ברכין דהוו כמשקה:
כאן באוכל. כלומר שהאוכל הוא בתוכן חשיבי כאוכל עצמו והתם אם הן בפ''ע מיירי דהוו כמשקה:
אפי' תימר וכו'. כלומר בלא''ה ל''ק דבתרומה הוא דשייך בנ''ט אבל לא שייך נ''ט גב מקוה וכמשקה בעלמא חשיבי לענין לפוסלו:
הדרן עלך בצל שנתנו
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source